על בחירות ואהבה שאינה תלויה בדבר

Love and elections

"כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר – בְּטֵלָה אַהֲבָה, וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם"

-פרקי אבות, פרק ה', משנה טז'

את הפוסט הזה התחלתי לכתוב זמן רב לפני הבחירות האחרונות, אבל דחיינות וזה, אז תיאלצו להאמין לי שהדברים שנכתבים פה לא נכתבו לאור המציאות הפוליטית המטורפת של הימים האחרונים, אלא בהתאם למציאות הלא פחות מטורפת של ימי טרום בחירות מועד ב', שבעצם לא שונים בהרבה, מלבד זה שנתניהו וגנץ כשלו בינתיים בהרכבת ממשלה והמנדט הוחזר לנשיא, כמו גם העובדה שבשעות אלה עומדת להתפרסם ההחלטה של היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, מה שגם נתן לי מוטיבציה לסיים את הפוסט הזה, כדי שהוא יהיה נקי מהשפעת ההחלטה שתינתן אוטוטו.

למעשה הפוסט הזה הוא פוסט המשך לפוסט שהועלה בפייסבוק לפני מועד א' של הבחירות (כמה נורא כשבחירות מקבלות אותיות), אמ;לק: נתניהו איש ראוי ואני מאוד מעריכה אותו, הוא אוהב, מאוד, את המדינה הזאת ומאמין שהוא פועל לטובתה (למקרה שיש למישהו ספק, בהקשר זה מציעה להקשיב לבן כספית שממש לא חשוד באהבה יתירה לאיש), השנאה אליו גובלת, שלא לומר עברה מזמן את גבולות הפתולוגיה. הוא תופעה שלא ניתן, תרצו או לא, שלא להשתאות ממנה, הבן אדם גאון, הוא מדינאי ודיפלומט מהמוכשרים שידעה מדינתנו, שלא לומר המוכשר ביותר, וכנראה גם אחד הטובים בעולם בתחומו, היכולת שלו לסחוף, היכולת שלו לקום מכל סיטואציה, מורכבת ככל שתהיה, כל אלה ועוד, יילמדו, לטוב ולרע, עוד שנים רבות בפקולטות למדעי החברה בעולם כולו.

Having said that…

אין, פשוט אין דרך להימלט מהעובדה שהשלטון משחית, גם את הטובים שבאנשים, וכמובן ישנה האמירה המפורסמת של נתניהו עצמו שצריך להגביל כהונה של ראש ממשלה לשתי קדנציות, כך שמצאתי את עצמי במועד א' מתלבטת לא מעט, מצד אחד, מעלותיו כאמור, ואני מודה, גם ההרגל, כן ההרגל, אין מה לבוז לו, כאלה אנחנו, עשויים הרגלים הרגלים, טובים יותר ופחות, וכך התלבטתי לי, הלוך והתלבט, ובסופו של דבר, מה שהכריע את הכף הייתה ההנחה שטראמפ עומד לפרסם את המתווה שלו לפתרון הסכסוך שלנו עם הפלסטינים, מה שקרוי "תכנית המאה" בכל רגע, ושהאדם הנכון ביותר בעת הזו הוא נתניהו, גם כדי להיות בשולחן המשא ומתן, וגם כי הוא המתאים ביותר לעבוד לצד טראמפ, כי לפני כל דבר אחר הוא דיפלומט בחסד עליון.

אבל אז הגיע מועד ב', ומעבר לזה שנדמה היה שבכל התקופה שחלפה, תכנית המאה נדחקה איכשהו הצידה, ואת מקומה תפסו מאבקים אחרים במזרח התיכון וסביבותיו, הרגשתי שגם עבור נתניהו יהיה זה נכון לפרוש בשיא, שלא לומר רגע אחריו, דווקא משום שהוא ראוי בעיני, אני רוצה שילך לפני שיקדיח את הקדירה המבעבעת ממילא.

אבל הדבר הכי משמעותי שקרה הוא שראיתי את הפנים של הרבה מהחברים שלי לאחר פרסום התוצאות הרשמיות של הבחירות, וליבי נחמץ בקרבי, שוב הם חוו מפח נפש, שוב הניצחון חמק מהם, והתבאסתי בשבילם, הרי כולנו כאן יחד, אז נכון שאני לא שותפה לתחושה של רואי השחורות, ואני חושבת שטוב פה, אבל יותר מדי אנשים שאני אוהבת מרגישים כבר יותר מדי זמן שהמדינה הולכת לכיוונים שהם לא אוהבים, בכל מיני תחומים, ומאחר שבפעם האחרונה שבדקתי אני לא מחזיקה בבעלות על האמת, אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא נמצאת אי שם באמצע, ועד שנמצא אותה, אם בכלל, יש כאן חיים שצריכים להתנהל, ואנשים שצריכים לחיות, ומי יהיה המנהיג חשוב בעיני הרבה פחות מהחיים עצמם.

לא ערכתי מחקר אמפירי, אבל אני מוכנה להמר שיש קשר בין אוהדי נתניהו לכאלה שאומרים שזאת המדינה הכי טובה בעולם, אני גם מניחה שאם ייערך מחקר ימצאו אצל כולנו גן משותף של טירוף, אבל יש משהו מטורף בלאהוב את המדינה הזאת אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה ששום דבר לא יכול לאתגר אותה, להיפך אתגרים רק מעצימים אותה. כשאומרים על תושבי עוטף עזה, או נכון יותר לומר, עוטף ישראל "למה הם ממשיכים להצביע לו?" מתעלמים מנוכחותו של הגן הזה.

ועכשיו תקפצו ותאמרו "מה זה הקשקוש הזה? אפשר לאהוב את המדינה הזאת בלי לאהוב את נתניהו" ותהיו צודקים, זוכרים פסיכומטרי? כל קוטג' הוא לבן, אבל לא כל לבן הוא קוטג'? כך גם לא כל אוהבי המדינה הם אוהבי נתניהו, אבל כל אוהבי נתניהו אוהבים את המדינה אהבה שאינה תלויה בדבר, ולכן לא באמת משנה לנו מי יהיה המנהיג פה, אנחנו לא נעבור לברלין, וגם לא נאיים בזה, אנחנו נמשיך לדבר על המדינה בעיניים מזוגגות בזמן שיסתכלו עלינו מהצד כמו משוגעים.

וההבנה הזאת שאני רוצה שהרבה אנשים טובים שמרגישים כבר הרבה זמן שהמדינה חומקת מהם, גם אם בעיני זה לא נכון, ירגישו שהמדינה חוזרת אליהם, הכריעה את הכף, ואחרי הרבה מאוד מערכות בחירות, אמרתי לא לנתניהו. למי אמרתי כן אתם שואלים? ניתן לכם להיות קצת במתח.

ותוך שאני כותבת את הדברים, ועל אף שקיוויתי שאספיק לפרסם את הפוסט לפני פרסום ההחלטה, היא נפלה, נתניהו יואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים.

כאזרחית אני עצובה ומקווה שזה ייגמר בלא כלום, כי הוא ראש הממשלה שלי, כאוהדת נתניהו אני עצובה אף יותר, כמשפטנית אני סבורה שהדברים לא יחזיקו מים מאחר שמדובר בתקדים ובאכיפה סלקטיבית, ימים יגידו.

ובינתיים, אני רוצה לקוות שיצליחו בעת הזו, ורגע לפני מערכת בחירות שלישית, למצוא את הדרך לעצור את הטירוף הזה, בכל קונסטלציה שלא תהיה, כתב האישום אמנם מוסיף דרמה, אך לא משנה מהותית את המצב, נתניהו עדיין יכול לכהן תחתיו מבחינה חוקית.

לו נשאלה דעתי טוב היה עושה נתניהו לו היה פורש בזמן ועוד הרבה לפני שהגענו לנקודה הזאת, ולו כדי לעמוד בסטנדרטים שהוא עצמו אוחז בהם, ולפיהם יש להגביל, כאמור, כהונה, אך מרגע שהגענו לנקודה הזו, אין לי ציפייה שהוא ישלים עם ההחלטה ויפרוש, יש דברים שכשהם לא נעשים בזמן, כבר לא ניתן להשיב.

זה לא יום טוב

זו לא תקופה טובה

אבל אין ספק שמעניין פה